ביאור:אסתר ח ז
אסתר ח ז: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ ביהודיים [בַּיְּהוּדִים]."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ח ז.
הסברו של המלך
[עריכה]הסברו של המלך להענשת המן
[עריכה]לאחר שחמתו שככה (ביאור:אסתר ז י) ופתשגן כתב-הדת הובהר לו (ביאור:אסתר ח ג), המלך הצדיק את תליית המן "על אשר שלח ידו ביהודים" (ביאור:אסתר ח ז). אמירה זו מסבירה בוודאות, שהמלך לא תלה את המן משום שנפל על מיטת אסתר לכובשה.
המן אכן שלח את ידו ביהודים כדברי המלך ולכן יומתו בניו כאשר פקודת אביהם תגרום צרות ליהודים.
אסתר הסתירה את יהדותה ולא הזכירה את היהודים במשתה. המן נתלה לאחר שחרבונה הוסיף לו עבירה של ניסיון לתלות את מרדכי ללא אישור (ביאור:אסתר ז ט) – אשר המלך ידע שהוא מנהיג היהודים מנכבדיו בשער (ביאור:אסתר ו י) ופגיעה במנהיג היא כפגיעה בעמו. המלך ידע שמרדכי מקיים קשרים עם אסתר (ביאור:אסתר ב כב) ומדברי אסתר שהמן תקף אותה ואת עמה הוא הבין שאסתר היא בת עמו של מרדכי. אולם, המלך לא ידע על קירבת הדם בין אסתר למרדכי עד ששאל "מה הוא לה" (ביאור:אסתר ח א).
המלך הוציא את המן להורג על "אשר מלאו לבו לעשות כן" (ביאור:אסתר ז ה) ועל שבנה עץ גבוה בביתו המעיד על שאיפת גדלות, אולם המלך כמנהגו, נמנע מלחשוף את שגיאותיו כדי לשמור על כבודו.
מדוע בני המן הומתו ביום הפור?
[עריכה]לאחר שאסתר קיבלה את בית המן ומרדכי קיבל את טבעת המלך, אסתר כורעת בפני המלך ובוכה ומבקשת להשיב את פקודת ההרג. המלך אומר: "הנה בית המן נתתי לאסתר, ואתו תלו על העץ, על אשר שלח ידו ביהודים" (ביאור:אסתר ח ז),[1] למרות שבזמן שהמלך פקד לתלותו הוא לא ידע שאסתר היא יהודיה ושמדובר ביהודים. המלך אישר לאסתר ומרדכי לכתוב "כטוב בעיניכם" (ביאור:אסתר ח ח), והוסיף שאין לפגוע בכבוד מסמך החתום בטבעת המלך, קרי: פקודת ההרג ופקודת ההגנה. אסתר ומרדכי, באישור המלך, הורו ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג ולהעניש את "הצרים" עליהם כולל ילדיהם ונשותיהם (ביאור:אסתר ח יא).
אסתר השתמשה במילה "צר" כשהגדירה את אופיו של המן (ביאור:אסתר ז ו), את הצרה שהוא עשה לעמה (ביאור:אסתר ז ד), וכשכתבה את פקודת ההגנה. המילה "צר" היא בעלת משמעות רחבה יותר מהתקפה פיזית וכוללת גם עשיית צרות בסתר ובעקיפין. אין ספק שביום המיועד המן המת לא "צר" על היהודים, אבל כדברי המלך גם המן היה בין השולחים יד ביהודים, ומעשיו גרמו לצרה ביום הפור, ולכן אשתו וילדיו היו חייבים במוות. בני המן קראו את פקודת-ההרג של אביהם ואת פקודת-ההגנה של אסתר ומרדכי וחשבו בטעות שאין להם סיבה לחשוש ביום הפור במידה והם לא יתקיפו את היהודים, שכן פקודת המן למעשה לא חייבה התקפה על היהודים וילדיהם (ביאור:אסתר ג יג), ופקודת מרדכי כאילו הענישה רק את המתקיפים וילדיהם (ביאור:אסתר ח יא). מהעובדה שבני המן הומתו, אפשר להניח שהם לא התבצרו להגנתם בצורה משמעותית, להתקפה של יום אחד. אין ספק, שבני המן ידעו שמרדכי היהודי, (ביאור:אסתר ה יג) כמשנה-למלך (ביאור:אסתר י ג) וכמחזיק בטבעת המלך (ביאור:אסתר ח ב), סובב בעיר בלבוש מלכות ועטרת זהב (ביאור:אסתר ח טו) כסימן לעוצמתו (ביאור:אסתר ט ד).
קשה לקבל שבני המן העיזו להתקיף את היהודים בשושן הבירה ולכן הם הומתו כחלק מחמש מאות המומתים (ביאור:אסתר ט יב). סביר יותר להניח שלמרות שהם לא התקיפו את היהודים, הם הומתו על בסיס הצהרת המלך שהמן הומת "על אשר שלח ידו ביהודים" אשר חייבה את אסתר ומרדכי להרוג את בניו כפי שמרדכי מסביר שהמן אכן היה "צורר" היהודים (ביאור:אסתר ט כד).[2]
[1] המלך השתמש בביטוי "שלח ידו ביהודים" כשם שבגתן ותרש "בקשו לשלוח יד במלך" (ביאור:אסתר ב כא; ביאור:אסתר ו ב).
[2] הרודוטוס, כתבי הרודוטוס, ספר ג 119. למרות שהפקודה חייבה גם את הריגת אשת המן, כנראה אסתר ומרדכי ברחמנותם ובהתאם לנוהג חסו עליה, כשם שדריוש חס על חיי אשת אינטפרנס.
מקורות
[עריכה]נלקח מ- "פורים: מדוע נתלו בני המן המתים?". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (22/01/2011)
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)